בנק הפועלים בע"מ נ' שוסטר

החלטה

בקשת רשות להתגונן.

הבנק – התובע הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבע לתשלום יתרת חוב בלתי נפרעת המורכבת מפיגורי ההלוואה שנטל מן הבנק, וכן מחוב בחשבון העו"ש ומחיובי כרטיסי אשראי.

לכתב התביעה צורפו הנספחים הבאים:

1.כתב התחייבות וערבות להחזרת הלוואה.

2.תדפיס פעולות בעו"ש המעיד על גובה החוב בחשבון העו"ש.

3.תדפיס תחזית חיובים/ זיכויים מכרטיסי אשראי.

4.תדפיס שיערוך ריכוז יתרות המעיד על גובה החוב בהלוואה.

5.שיעור הריבית לגבי חשבון העו"ש וההלוואה בהתאם לאישור הבנק המופיע על תדפיס גובה

החוב בהלוואה.

6.מכתב התראה מטעם הבנק לתשלום החוב.

בתצהיר התומך בבקשתו למתן רשות להתגונן מציין הנתבע כי הוא לקוח של התובע מזה כעשרים ושתיים שנה במהלכן קיבל אשראי מעבר לקו המאושר.

לפני כשנה וחצי נטל הלוואה ולאחר שישה חודשים לא יכול היה לעמוד בהחזר התשלומים.

הנתבע טוען כי הגשת התביעה נחתה עליו כרעם ביום בהיר, אך טענה זו אינה מדוייקת נוכח מכתב ההתראה שנשלח למבקש טרם הגשת התביעה.

בחלקו האחרון של התצהיר טוען הנתבע כי על הבנק להמציא לו את דפי החשבון מיום פתיחתו (עשרים ושתיים שנה!), כדי שיוכל לבדוק את תביעת התובע.

אין שחר לדרישה זו.

במהלך כל תקופת ניהול החשבון נשלחו למבקש דפי חשבון, והוא לא התכחש לתוכנם; אף אין טענה שדפי החשבון לא התקבלו אצלו.

בהעדר פנייה ו/או השגה ו/או ערעור על דפי החשבון במשך עת כה ארוכה, ברי שדרישה זו להמציאם, אין בה ממש, וכל כולה לא נועדה אלא לחפש פגמים כלשהם בניהול החשבון שמא תצמח מהם ישועה למבקש.

שיעור הריבית מופיע בנספחי כתב התביעה, והמבקש לא העלה כל טענת הגנה בנושא זה, העשויה להעמיד לו הגנה אפשרית.

למעשה מודה המבקש בחובו, שכן הוא מאשר כי לא יכול היה לעמוד בהחזר ההלוואה, וביקש להגיע להסדר החוב עם המשיב.